דנה חיימזון בתוכנית סדר יום עם הילה נכון, בנושא תכנון זמן נכון בתקופת החופש הגדול והחגים.

תכנון זוגי נכון לקראת החופש הגדול והחגים

הצטרפו לאלפי אנשים שהורידו את הייעוץ החינמי לזוגות כלים, סרטונים ותובנות לשיפור מיידי דנה שלחי לי את המדריך במתנה
052-617-33-23
מלאו פרטים לקבלת ייעוץ

הילה נחשון: הקיץ בעיצומו ואטוטו החיים בפתח, דנה חיימזון בוארון יועצת אישית וזוגית תיתן לנו עצות איך לעבור את התקופה הזו בשלום. היי, בוקר טוב.

דנה: היי, בוקר טוב.

הילה נחשון: אז איך החופשות והחגים משפיעים על הזוגיות?

דנה: אז אוקי, באמת יש גל מאוד גדול של אנשים שמגיעים אחרי החגים או אחרי החופשה, וזה באמת נגזרת של-

הילה נחשון: לטיפול זוגי?

דנה: כן, לגמרי. לייעוץ זוגי. וזה באמת נגזרת של חוסר תכנון נכון. והרבה מאוד התחושה שאין פרטנר או פרטנרית באמת לעבור את התקופה הזו, שרב הנטל נופל בעצם על חלק אחד ואין את המקום של תקשורת, לא מתקשרים. רק מציפים ומאוד שיפוטיים, ולא באמת מגיעים לפתרונות.

הילה נחשון: יש תחושה שאנשים רק מנסים לשרוד את התקופה הזו, את החופש הגדול.

דנה: נכון, אנשים מקללים את התקופה הזו, הם מאוד לא אוהבים אותה כי יש שם המון בלת״מים. יש שם פשוט חוסר תכנון והמון לחץ, ולא מספיק המרתון היומיומי, בתקופה הזו הוא יותר מתמיד.

הילה נחשון: אז איך באמת, מתי אמורים להתכונן למצב הזה?

דנה: אז תראי, למען האמת אני תמיד ״אומרת קחו לעצמכם איזה שבוע שבועיים לפני״, כדי לא להגיע ל״מאני טיים״, לזמן אמת, אבל קרה וכבר הגעתם לזמן אמת אני אומרת ״עכשיו, כאן ועכשיו לבנות.״ ולבנות זה אומר קודם כל לעשות איזשהו תיאום ציפיות.

הילה נחשון: מה? אני איתם בזה.. אז אתה איתם ב..?

דנה: לא, זה ממש ממש להגדיר. זה קודם כל להבין מה התקופה דורשת מאיתנו. אם זה ברמה של העבודה, אם זה ברמה של הצרכים שלנו, כנגזרת לדברים שחווינו עד עכשיו. זאת אומרת, אני ״יודעת איפה אני מתקשה, אני יודעת איפה אני צריכה יותר את העזרה שלך״. אני דרך אגב לא אוהבת כל כך להגיד ״את העזרה שלך״, כי זה שלכם, זה של שניכם.

הילה נחשון: זה באמת מצחיק שהבעל אומר ״אני עוזר״.

דנה: כן, אני עוזר ואני צריכה את העזרה שלך כאילו זה לא שלך. אז זה עבודת צוות במלוא מובן המילה, וזה צריך להיות מאוד שוויוני. אבל יש גם עניין של צרכים ואילוצים.

הילה נחשון: כן את יודעת, גברים ממה שאני רואה בזוגיות בסביבתי הגברים בדרך כלל בחופש הגדול לא מפסיקים לעבוד ודרך כלל באמת מי שבסופו של דבר נשארת בבית עם הילדים זו דווקא האישה.

דנה: נכון אז קודם כל זה באמת עניין של לייצר שם שינוי, ודווקא בתקופה האחרונה אני יכולה להגיד לך שיש הרבה יותר היענות מצד הגברים. הם הרבה יותר לוקחים חלק בגידול הילדים, הם הרבה יותר מעורבים בדברים, מפנים יותר זמן. אבל אני באמת אומרת זה ממש עניין של אחריות הדדית. זאת אומרת מצד אחד לא לצפות שזה יקרה, אלא באמת לרתום את הבן זוג. ולרתום את הבן זוג זה באמת לשבת ולהגדיר דברים ביחד. איך אנחנו מבלים בעצם את הזמן הזה, איך אנחנו יוצרים באמת שינוי בתקופה הזו. כי באמת אם אני לא באה ומתכננת את זה, אז יש תחושה של המון תסכול והמון ריחוק, ואז יש התפרצויות גם על דברים שלא קשורים לתקופה הזו כי אני מאוד אוגרת במקום הזה.

הילה נחשון: מה הם המכשולים העיקריים, מעבר לתכנון? כי תכנון זה דבר נורא גדול.

דנה: תקשורת. זה מקום שקודם כל כמו שהתחלתי להגיד זה תיאום ציפיות. זה לשבת באמת בסוף היום כשהילדים כבר ישנים ולהגיד אוקיי, התקופה הזו מאוד תובענית מבחינת העבודה, ומה אני יכול בעצם לעשות בתקופה הזו. זאת אומרת לקחת ממש דף a3 גדול, לשים על המקרר כאשר אני קודם כל יודע כמה אני יכול להעזור בסבא וסבתא, מה אני יכול לאפשר לעצמי מבחינת הגמישות והעבודה. כשאני אומרת גמישות, זה עדיף שאתם תבואו ותכוונו את הבוס לצורך העניין שהיית מעדיף לקחת חופשה בתקופה הזו או לעבוד פחות, 3/4 משרה חצי משרה, איפה שאפשר לקצר ולכמת את זה. כי אם אני לא בא ומגדיר, אז נכפה עליי מה שהבוס מאפשר לי. וחשוב להדגיש שבתקופה הזו אנשים, גם הבעלים של חברות הם בעצם אנשי משפחה, הם מכירים את המקום הזה והם נוטים להיות הרבה יותר גמישים מאשר בשוטף, משאר החודשים.

הילה נחשון: תגידי וכשיש בלת״ם, איך אנחנו מתמודדים עם זה מבחינה זוגית?

דנה: כשאת אומרת בלת״ם, למה את מתכוונת?

הילה נחשון: התקלות כאלה.. פתאום הילד חולה, יש לו איזה משהו והוא צריך להגיע למקום איקס, קייטנה בלא יודעת איפה, אז על מי זה נופל?

דנה: בגדול יש פה שני דברים. ילד שחולה זה יכול להיות במשך כל השנה, זה לא צריך להיות רק בחופשה.

הילה חשון: לא אבל את יודעת, חוק מרפי זה הרי שתמיד כשאתה לא יכול זה יקרה אז.

דנה: אז צריך להגדיר דברים מראש. כשאני אומרת להגדיר דברים מראש זה לבוא ולראות מה אני כן יכול לעשות ולא מה אני לא יכול לעשות.

הילה נחשון: אבל את יודעת, זוגיות אני לא יכולה- אין לי דף בזוגיות, אני לא מתכננת כל דבר. היום אני אעשה ככה וזה, זה לא עובד ככה.

דנה: זה נכון, יש דברים שהם דינאמיים, אבל יש דברים שאנחנו יכולים להגדיר אותם מראש.

הילה נחשון: אבל אם בבוקר אנחנו קמים, וכבר כולם מתארגנים ללכת עם הילדים לקייטנה ואז הילדה חולה חס וחלילה.

דנה: אז זה יד רוחצת יד. כשאני אומרת ״יד רוחצת יד״, זה שיתוף פעולה. לצורך העניין אני עכשיו צריכה לעשות משהו, וגם אתה צריך ללכת לעבודה, אז בוא נראה איך אנחנו יכולים להקל אחד על השני. אז נגיד אני אהיה עד השעה 12:00-13:00, ואתה תבוא ותחליף אותי כדי ששנינו נוכל מה שנקרא להתגמש. הרעיון זה לראות איך כן, ולא לבוא ולהתבצר ב״אני לא יכול״, ולהרים ידיים, ו״תסתדרי לבד״.

הילה נחשון: הבנתי. ובחגים?

דנה: בחגים, כיון שזה משהו שאנחנו יודעים לצפות אותו, וזה לא בלת״ם שעכשיו הילד קם חולה ומה אנחנו עושים ואנחנו תקועים. זה באמת להגדיר את זה מראש. קודם כל אני חושבת שזה גם מאוד נכון בשביל הילדים כי יש משהו ככה לצפות אליו, ״אני יודע מה אני עושה מחר ומה אני עושה מחרתיים״. מעבר לזה, זה נותן באמת תחושה של שליטה, ומעבר לזה גם בתקשורת שלנו אנחנו מצליחים לפתור בעיות, אנחנו מצליחים להגיע לאיזשהי החלטה מסויימת ואנחנו לא רק מציפים ומטיחים שכל אחד בעצם לא עושה את החלק שלו.

הילה נחשון: הבנתי. לסיכום, טיפ ככה שיכול לעזור?

דנה: טיפ זה תקשורת. לא לבוא ממקום שיפוטי, אלא לבוא בעצם ממקום של ״מה אני רוצה״. ולא להתמסר יותר מדי בזה שכל אחד זורק על השני את הבוץ שלו. זה להגיע לשלב של הפתרון: בתכלס, שורה תחתונה: מה אתה מציע ואיך אנחנו יכולים באמת לפתור את זה.

הילה נחשון: תודה רבה דנה.

f g y