בואי נתחיל בשאלון קצרצר, כמה שאלות שייתנו לך הבנה עמוקה יותר שהסרטון הזה הוא עבורך:
- כמה פעמים בעלך יזם יציאה משותפת. אם את לא תזמי, הוא ייזום?
- כמה פעמים הוא הגדיל ראש ועשה משהו באופן יזום, ללא הערה או בקשה מצידך?
- הוא שואל איך הוא יכול להוריד ממך?
- כמה הוא מעורב בחיי הילדים? הוא מוצב למצבם החברתי, הרגשי, או בכלל לאיך הם בלימודים. *הוא יודע את זה ממך או מהם?
- כמה פעמים הוא ביקש ממך סליחה כשטעה? הוא יודע לקחת אחריות?
- כמה הוא מכיל אותך, ומתעניין במה שקורה לך; קשיים והתמודדויות שונות בעבודה, עם חברה, או במרתון האינסופי.
- איך הוא מגיב כשאת משתפת אותו במה שעובר עלייך, ואילו פתרונות הוא מציע לך?
- האם יש לו שיחות עמוקות עם הילדים, ואיתך?
- האם בעלך יודע לבטא את הרגשות שלו? אני בטוחה שיש לו נטייה חזקה מאוד לעשייה, בזה הוא טוב, אבל לא בדיבורים. זה מה שהוא אמר לך, ולזה את כבר רגילה. מסתבר שיש הרבה מאוד גברים שהם אנשי מקצוע מעולים. אנשי עבודה עם מוסר עבודה גבוה, את זה הם קיבלו בבית שלהם. אבל הם קיבלו עוד דבר: הם קיבלו שלדבר על רגשות זה לא התפקיד שלהם, כי ככה ראו בבית. לא משתפים, לא מביעים. ולאחר שנים של הרגל שכזה, יש השלמה עם המציאות הזו.
- כמה פעמים ביקשת ממנו להיכנס לחדר של הילד, ולדבר איתו. ״אולי איתך הוא ידבר״.
- כמה פעמים אמרת לעצמך שבנך או בתך ״יצאו כמו אבא שלהם״; סגורים שלא מביעים רגשות. ולמה את מאפשרת את זה, מה עשית כדי לשנות את זה?
כמה שנים זה כבר ככה? את יכולה לחשוב על עוד 10,20 שנה נוספות כאלה?
