עזרה…

[אני]

שלום לך,
ראשית מתנצלת על האורך…..
אנחנו זוג נישואים 13 שנה יש לנו 2 ילדים בגלאי 9 ו4
שננו נראים טוב אינטליגנטים ועובדים בעבודות מכובדות אך שונות בתכלית.
בעוד בעלי מסתובב לו כול היום באינטראקציה עם אנשים, אנשי ונשות אלפיון עליון או לחלופין עובדי כפים אני יושבת לבדי כול היום מול 2 מסכים ובקושי פוצה מילה.
התקשורת ביני לבן בעלי בסדר יחסית.
אנחנו פעילים מאוד מינית מגוונים ונהנים מאוד, האהבה שלי אליו גדולה, הוא אבא נפלא .
אנחנו כול שנה עושים טיול משפחתי לחודש – לפני חודש בערך הינו בחול למשך חודש אומנם עם הילדים, הטיול היה מהנה.
לפני שנסענו בעלי בדיוק סיים פרויקט כאשר מי שעמדה בפרויקט היא מישהי שבעבר היתה ספקית ובחצי שנה האחרונה נהפכה להיות לקוחה.
בהתחלה הכול היה על מיי מנוחות הוא היה מספר לי אודותיה אך אט אט שמתי לב שהקשר ביניהם מתהדק
הוא מצלם אותה כביכול להראות לי איך נראית, היא פותחת לו את הלב ומספרת לו על בעלה ועל קשיים ביניהם, מבקש ממני לקנות ספרים לילד שלה, ולאט לאט אני שומעת את שמה יותר ויותר…..

לפני הנסיעה לרגל סיום הפרויקט וכאות תודה על עבודתו היא קנתה לו איפד מתנה…. ( כן מתנה יקרה)
בעלי הרגיש צורך נואש להודות לה על המתנה ובכול השהות בחול דאג לקנות לה מתנות (היא מתעמלת בפילאטיס אז חיפש לה בגדים. קנה לה צעיפים ארנק)
בנוסף במשך הטיול הוא התכתב איתה בוואטס אפ ובפעם אחת שהערתי לו על משהו שכתב התחיל למחוק כול התכתובת בינהם.
יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה שהוא מקבל מתנות יקרות מלקחות שלו ומעולם (הוא עובד שם 6 שנים) הוא לא הרגיש צורך להחזיר, או התקרב לאחת הלקחות בצורה כזו.
חזרנו ארצה ובאיזה שבת ביקשתי את הטלפון שלו לעיין בתמונות.
הוואטס אפ היה פתוח והיה רשום לה כמובן.. ״ יפיופה הכול בסדר״ ( קצת לסבן את האוזן לי הוא מעולם לא קורא לי ככה)…..
התעמתי אתו על כך אומנם רבנו דרך הוואטס אפ התוצאה היתה לא דיברנו שבוע וחצי.
לא במריבה וגם לא אחריה לא היה לו שום הסבר מתקבל על הדעת מבחינתו ״זה רק ביטו״ הוא לא מתכחש שהיא נראית טוב.
למרות שהסבתי את תשומת ליבו שגבר נשוי לא מדבר ככה לאישה ואחת כמה וכמה אם היא נשואה. ושזה מעליב ופוגע בי מאוד העלתי את כול העובדות שהיו אבל זה לא ממש הזיז לו התשובה שלו היתה שאני לא שפויה
, החלטתי במודע לבלוע את הצפרדע למרות גודלה.
השלמנו הסקס היה מעולה אבל משהו בפנים אצלי לא השלים עם זה, עם החששות, עם העובדות, ועם התחושות בטן שמשהו קורה…..
בתחילת השבוע בעלי הודיע לי שהיא עושה חנוכת בית ביום שישי… במשך השבוע אמר שימצא תירוץ לא ללכת.
ביום שישי בבוקר הוא הלך לרוץ ושכח את הטלפון בבית כמובן שמיד בדקתי אם הוא עדין קורא לה יפיופה……- התשובה היתה חיובית….
יותר מאוחר דיברנו והוא ואמר לי שהיא התקשרה להגיד לו חסר לו שיבריז מהמסיבה וכנל גם הבוס שלו שהולך עם אישתו…..
שאלתי אותו אבל אמרת שאתה לא רוצה ללכת…. אמר נראה.
התחושה היא שהוא תכנן ללכת למסיבה והוא ״ידע״ שאני לא יבוא בגללה. זה הרגיש הצגה אחת גדולה זה הרגיש שהוא לא רוצה שאני יבוא אולי מתבייש בי אולי לא ירצה שאני יראה את האינטראקציה ביניהם.
כשהבנתי שהוא הולך להעדר מערב שישי ביקשתי לדעת באיזה שעה אך הוא המשיך עם הנראה….
ירדתי עם הילד הקטן למטה לגינת המשחקים כשאני כואבת ואובדת עצות.
שלח לי הודעה שהוא יוצא ב 9 ולמה אני ככ כועסת…?
התעמתנו שוב לא ישירות אלא בתכתובות
רשמתי לו כול מה שכואב לי שזה מפריע לי חזרנו לויכוח הקודם הכול התערבב כאשר היא והקשר בינהם במרכז הויכוח הוא במשך כול השיחה ביטל את הרגשותיי ואמר לי שאני לא שפויה!
כשעליתי הביתה העימות היה מילולי והרגשתי שאני ממש מגיעה להתמוטטות עצבים כעסתי והתעצבנתי על הכול חסרת אונים
בסוף הוא לא הלך….. למה!? זה לא היה בשבילי זה היה יותר כאישום! "הנה אני לא הולך עכשיו טוב לך?"
הסברתי לו שלא רציתי שלא ילך פשוט רציתי שיעצים אותי שיתן לי להרגיש מספר אחד,שיבטל את חששותי, רציתי שיטיל וטו ויגיד לי את באה איתי רציתי להרגיש רצויה מועדפת …..
במקום זה קיבלתי סוף שבוע עם הרבה כעס, מתיחות, עלבון, כאב, רגשי אשמה והמון חוסר ביטחון בעצמי ובכלל….
אני חושבת (וגם אמרתי לו) שכדי להשאיר מישהו קרוב צריך לשחרר ולא לחנוק ירצה יבוא לא ירצה ילך.
אבל התחושה היא שהוא בעמדת נוח מבסס את הרקע איתה, מפלרטט, וחוזר לנוחות.
היא נשואה עם ילד, לא ברור לי מה עמדתה ביחס אליו, זה בטח נעים לה שמקרקרים סביבה זה מחניף לכול אחת גם אם לא בקטע ואולי אפילו היא זורמת עם זה….
לו נעים הם מדברים באותה שפה מקצועית, היא מנפחת לו את האגו, מעצימה אותו……
אבל אני בצד רואה משהו רוקם עור וגידים מידי פעם מכניסה את הראש לחול ומתפתה להאמין לו ששום דבר לא קורה אבל בפנים הרבה רגשות שלילים הרבה פחד כעס חוסר אונים
עכשיו הוא בכוונה להביא אותה לבית שלנו שתעצב לנו אותו- הסברתי לו שאני לא מעוננית בעיצוב שלה אני לא מעוננית שתיכנס לבית שלי אבל הוא לא מקשיב הוא רוצה….
הוא לא מקשיב לי הוא פשוט לא מקשיב מאז שהרעל הזה מסתובב בקרבתנו אני מרגישה שאני מאבדת את האיזון בחיים שלי
אני אישה חזקה מטופחת משכילה עובדת בעבודה מכובדת מרוויחה יפה מאוד…. היחסים בננו נראו על פניו הכול טוב הסקס היה מעולה, יש לנו בריאות ילדים כסף על פניו הכול נראה טוב
הוא גבר שטעם המון המון המון בחיים לפני שהתבסס הוא נכנס לנישואים האלה רווי מנסיונות וחוויות
אבל כנראה שהוא צריך אחרי 13 שנה איזה ריגוש כלשהו שלא יכול להיות יותר איתי….
אנחנו נימצאים עכשיו במצב מוזר יש קרירות עצומה ממנו, בי המון רגשות שלילים שאני לא מצליחה להתנתק מהם כול דבר גורם לי לחשדות הזכרונות מהשבועות האחרונים צפים אנחנו שוכבים אבל משהו שם מרגיש מוזר, זה לא פותר את הקרע בננו….
אנחנו מדברים רק על דברים קורקטיים, זה מרגיש כאילו מטאטים את הכול מתחת לשטיח ומנסים להתנהג "רגיל" אבל אני לא מצליחה אני לא מצליחה להשלים שהחלטתי במודע לטמון את הראש בחול.
אני לא אוהבת את "האני החדשה" בחודשים האחרונים….
הוא לא יסכים לפנות ליעוץ ואני, אני לא יכולה להמשיך ככה בא לי לפוצץ הכול שיצא מהבית ונעשה פסק זמן אבל אני מבינה ש1. אין סיכוי שהוא יצא מהבית 2. אני לא רוצה שזה יפגע בילדים
הוא אבא טוב קצת עצבני אבל בסהכ הוא בסדר הוא לא יוצא בלילות הוא לא מעשן הוא לא מהמר
אני לא רוצה להפסיד אותו אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה, וזה לא נגמר היא לא יוצאת מהחיים שלנו והוא לא רוצה שהיא תצא הוא פשוט רוצה שאני ישלים עם זה אבל אני לא יכולה…….

[מאת]

תגובות