שלום דנה,
אני בת 25, עם חבר שלי 3 וחצי שנים.
הזוגיות בינינו נהדרת. לא רבנו מעולם, יש בינינו תקשורת טובה, ואנחנו גלויים אחד עם השני. כל מה שמפריע משתדלים להגיד.
עד לפני שנה וחצי הקשר היינו בצבא והקשר שלנו התבסס על סופי שבוע. כמובן שהגעגוע היה גדול והקשר רק הלך והתחזק.
לפני שנה וחצי עברנו לגור ביחד. בהתחלה ההתרגשות היתה מאוד גדולה ושמחנו על ההזדמנות לחיות ביחד.
לפני כשנה התחלתי להרגיש רגש שהלך והתפתח- המשיכה הלכה וירדה.
היום אני מרגישה שאני לא ממש נמשכת לחבר שלי, לעתים קרובות מרגישה חנוקה, וממש לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי אם אני באמת אוהבת אותו.
הקשר שלנו מאוד קרוב,כבר לפני שנתיים דיברנו על כך שאנחנו רוצים להתחתן ודיברנו על העתיד שלנו.
למרות הקשיים אנחנו לא רבים ומסתדרים טוב, כיף לנו ביחד, אבל כשזה מגיע לאינטימיות אני מרגישה שאני צריכה לרצות אותו, מן לחץ שאני לא ארגיש משיכה ואכריח את עצמי לשכב איתו.
הוא באמת מבין אותי ומתחשב, ודיברנו על כך לא מעט, אבל בכל זאת הוא נמשך אלי ואני לא רוצה לאכזב אותו.
בכל הסיפור, אני מרגישה שאני היחידה בקשר ש"בעייתית"… הוא באמת מקסים, מתחשב, מבין, עושה הכל כדי שארגיש טוב. אבל אני לא מצליחה להסתכל בצורה חיובית מספיק ולא מצליחה להתרומם..
אני לא רואה את עצמי עם אף אחד אחר שיתאים לי כמו חבר שלי. ובכל זאת מבולבלת מאוד מהרגשות האחרונים.
מה עושים??
תודה מראש.
.
