שלום
אנו נשואים 17 שנים ולנו 3 ילדים.
היתה לנו זוגיות טובה, אהבה, נושאים לשיחה והכל היה טוב.
בשנים האחרונות עקב מצב כלכלי בעלי התחיל לעבוד בעבודה נוספת, היה מגיע מאוד מאוחר בלילה, כדי לא להעיר אותי (וגם בגלל נחירות) עבר לישון על הספה.
אני היתי עסוקה עם עבודה משלי, עם הילדים והבית והשגרה התחילה לחנוק.
היינו עושים מעט סקס, פחתו הנגיעות והרגשתי שמשהו לא טוב לי. היתי שואלת אותו אם הכל טוב ביננו והאם הוא נמשך אליי והוא היה עונה בחיוב על שתי השאלות, אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר, שאני לבד.
בשבוע האחרון חרב עליי עולמי, שוחחתי עם בעלי שיחת נפש והוא אמר לי שכבר 4 שנים הוא לא נמשך אליי.
אין לו מישהי אחרת, מעולם לא היתה והוא אוהב אותי מאוד אבל כבר לא נמשך אליי.
לפני שהיינו מקיימים יחסים הוא היה נוטל כדור כדי ש"יוכל לבצע".
אני הייתי (ועדיין) המומה! דבר כזה שומרים בסוד? איך לא ידעתי?
הוא גם לא מחבק ומנשק אבל הוא אף פעם לא היה הטיפוס הזה.
התחלנו ללכת לפסיכותרפיסטית אבל משהו בתוך תוכי מרגיש שזהו, זה נגמר.
אני אוהבת אותו והוא אותי אבל האהבה שלו אליי היא אפלטונית בלבד. אני עדיין נמשכת אליו.
עכשיו השאלה היא- מה לעשות?
להיפרד? מה עם הילדים? להישאר? האם עדיף להיות ביחד עם חבר אבל להיות בודד מבחינה רגשית ומינית?
אני מבולבלת. אני באמצע שנות השלושים של חיי ואובדת עצות.
תודה
.
