המשבצת הברורה הזו שהאישה עושה הכל בבית והיא זו שמגדלת את הילדים יוצרת המון תסכול וקושי אצל האישה.. גברים לא מבינים למה האישה מתוסכלת במקום הזה, מבחינתם זה מצב נתון הגבר לא יכול לחזור יותר מוקדם הביתה ומכאן שאין הרבה בחירות לשינוי פני הדברים.
מצד אחד, האישה רוצה להצליח ולהוכיח לעצמה שהיא יכולה להתפתח. מצד שני, המחשבה שמישהו אחר יגדל את ילדיי, היא מחשבה שמאוד מקשה לממש את החלום האישי. האם הבן זוג שואל מה אשתו רוצה לעצמה? מהם השאיפות שלה? המשבצת הברורה הזו שהאישה עושה הכל בבית והיא זו שמגדלת את הילדים יוצרת המון תסכול וקושי אצל האישה.. גברים לא מבינים למה האישה מתוסכלת במקום הזה, מבחינתם זה מצב נתון הגבר לא יכול לחזור יותר מוקדם הביתה ומכאן שאין הרבה בחירות לשינוי פני הדברים.
ישנו מיאוס גדול מאוד סביב הנושא הזה שאישה מרגישה שכל הזמן היא מבטלת את עצמה בכך שהיא לא הולכת ללמוד משהו או שהיא לא מפתחת את הקריירה שלה בהתאם למה שהיא כבר למדה בזמנו, ובכך דוחקת את עצמה לצד. בעוד שהגבר מרגיש שהיא טוחנת את הנושא הזה מכל כיוון אפשרי ולמעשה הנושא הזה לא פתיר.
בשורה התחתונה מישהו צריך לעבוד והרבה כדי להביא כסף בעוד שהשני חייב לתחזק את הבית ולגדל את הילדים.
נשים עוברות ימים, שבועות וחודשים לבד עם קשיים שונים בגידול הילדים ומוצאות את עצמם מתמודדות לבדן עם בעיות שונות. האישה מרכזת את הכביסות, כלים, קיפול בגדים וניקיון הבית ובמקביל דואגת לילדים- לקחת לחוגים, גני משחקים, לרוץ עם הילד שהוא חולה, ארוחות , מקלחות והכנת הבית למחר- רוטינה קבועה ומתישה. הגבר בקושי מעורב בבית ובנעשה, זה מתחיל בזה שהוא לא יודע איפה כל דבר נמצא בבית ונגמר בדברים המהותיים מה קורה עם ילדיו ועם מה הם מתמודדים.
לאישה יש צורך מאוד חזק במימוש עצמי והיא לא בהכרח מרגישה את התמיכה הזו מבעלה.
תמיכה זו אמורה לבוא לידי ביטוי בפרגון מצידו ולקיחת חלק מהמטלות על מנת לאפשר לה להתרכז שהתקדמות שלה.
במקום שאין תמיכה,פרגון והכרה בצורך של האישה להתקדם ולהגיע ליעדים אישיים, ישנו ריחוק ותחושה של חוסר. תחושה זו גורמת לאישה לראות בבן זוגה כאדם מרוחק, מרוכז בעצמו, לא מבין את צרכיה ומכאן שהיא תבחר לא לשתף אותו משום שהיא תצא מנקודת הנחה כי אין לה מול מי.
להרבה גברים נוח לראות את האישה שלהם כאישה שבראש ובראשונה ממלאה את מטלות הבית השונות, עושה סידורים,קניות ומחכה לילדים שהם חוזרים מהמסגרות השונות ואת ה"תמונה" הזו הם לא מעוניינים לשנות.
האישה מרגישה שהיא "נעלמת" שאין לה נוכחות שאין לה "חיים" פרט לבית ולילדים והיא מרגישה שיש לה חסך מאוד גדול שיוצר שינוי ביחסים משום שהצרכים השתנו. השאלה החשובה האם אתה יכול ל"ראות אותי" כלומר לראות את הצרכים שלי, את הרצונות והשאיפות שלי?
יכולת זו באה לידי ביטוי בלאפשר לאישה להתקדם ולקחת חלק במטלות השונות על מנת לפנות לה זמן להתמקד בעצמה.
אישה רוצה שבתוך המרתון היומי הזה יהיה לה את הזמן לעצמה, את הזמן לנקות את הראש,את הזמן לבנות את עצמה ושיהיה לה חיים שהם לא רק הבית והילדים, וכשזה לא קורה הדבר הראשון שנפגע זה הזוגיות כי במקום הזה האישה מתפרקת.
הרבה מהזוגות דנים בסוגיית השוויון בחלוקת הדברים בניהם אבל לא בהכרח הם שמים דגש על הנושא הנכון. הנושא הוא האם אתה יכול לקבל את הרצון שלי לעשות שינוי בחיי וכיצד אתה נרתם לשינוי הזה? מה חלקך במקום הזה? וכיצד הוא יכול לבוא לידי ביטוי? כאשר בני זוג לא יודעים להתמודד עם המקום הזה הם בוחרים להתרחק.
גברים בוחרים לדחות את החזרה הביתה , להגיע מאוחר יותר כדי להימנע ממטלות שונות ומהביקורות שחוזרות על עצמם מצד האישה.
נשים במקביל, מעדיפות לעזוב את הכל ולהשאיר את הבעל שיסתדר בכוחות עצמו גם בגלל שכבר נורא קשה להיות בלבד הזה ולבחון אותו שוב ושוב בכל צדדיו וגם כדי שהבן זוג יבין וירגיש עם מה האישה שלו מתמודדת מדי יום.
המקום הזה גורם לזוג לפספס אחד את השני בנקודות חשובות רבות והתחושה היא שאין פה באמת ביחד, אלא שכל אחד לעצמו.
הגבר לא מקבל את השינוי של האישה הוא לא נרתם לעזרתה ומצפה מנה לשאת באחריות לבדה.. הסיבה לכך נובעת מכוח ההרגל שבו האישה מתפקדת בכוחות עצמה לרוב.
בתקופה שהאישה מנסה למצוא את עצמה ולפלס לה דרך חדשה ושואפת לבניית קריירה משלה, שינוי זה מוליד התנהלות משפחתית אחרת שדורשת מבן זוגה לשאת עימה בחלוקת המטלות השונות וכשזה לא קורה נפתחת חזית של וויכוחים מול בני הזוג, תחושה של בדידות וחוסר הבנה ופרגון
הגבר לא מוכן לקבל את השינוי והחוסר תקשורת יוצר נתק והמון קצרים ופערים בתפיסה הזוגית ובתיאום הציפיות.