שלום אני בת 31 וחבר שלי בן 31 גם.
אנחנו שנה וחצי ביחד, גרים יחד שנה, אנחנ ומסתדרים מצויין אוהבים והכל מושלם.
לחבר שלי היתה ידידה בת 22 שהוא היה מבלה איתה לפני שהכרנו דיי הרבה, לטענתו לא היה בינהם מעולם כלום והיא היתה כמו חבר בשבילו שהוא אהב לצאת לשתות איתה…
כשעברנו לגור יחד, התברר לי שהוא נפגש איתה ולא אמר לי וכשגיליתי מאוד כעסתי ונעלבתי והוא הבטיח שזה לעולם לא יחזור על עצמו, הוא פשוט היה רגיל לצאת איתה והוא התגעגע לזה…
שבוע אחרי זה היתה לה יום הולדת והלכנו יחד, בגלל כמובן שהוא הרגיש לו נח מהסיטואציה שהיתה, אז הוא הזמין אותי.
עברה שנה שהוא לא נפגש איתה בכלל, הוא אינו יוצא לבד כי אין לו חברים באיזור בו אנו גרים… כך שרוב הזמן אנחנו ביחד ואני יודעת בוודאות שהוא לא נפגש איתה…
שוב היתה לה יום הולדת והוא רצה ללכת לבד לפאב/מועדון בו היא חגגה, אני ישר נעלבתי ולא הבנתי למה הוא לא מזמין אותי, או רוצה שאבוא דבר שישר עורר אצלי סרטים בראש. מבחינתו זה היה או ללכת לבד או לא ללכת בכלל שזה הכי פגע בי…. לבסוף הוא לא הלך והתנצל על שערער לי את הביטחון וגרם לי לבכות.
הוא שאל אם אסור לו פעם אחת לצאת לבד??? ואמרתי שאין לי בעייה אבל למה דווקא השבוע, דווקא שהיא חוגגת יום הולדת, ומה הסיבה שהוא כל כך רוצה ללכת לבד אז הוא לא ידע מה לענות ואמר זה לא שאני איתה לבד יהיו עוד אנשים.
אני ממש שבורה מזה, כועסת על עצמי שלא מצליחה לפרגן לו, אני כן סומכת עליו במיליון אחוזים שהוא לא יבגוד ושהוא כן רק רוצה לבלות כמו פעם אבל עדין זה מפריע לי שהוא יפגש איתה, אני לא מצליחה להבין מה היא כל כך חשובה לו, במיוחד שהיא כולה בת 23 והוא גדול ממנה כמעט ב – 9 שנים
איך אצליח אי פעם לפרגן לו לצאת לבד???
.
